הכרות עם התנועות וסימני הניקוד 

הורים וילדים ביחד לומדים:

הכרות עם התנועות וסימני הניקוד בעזרת הספר: "מי מצא את אוצר האותיות" .

תהליך הלמידה ורכישת הקריאה הוא מורכב מאוד והצלחתו תלויה בגורמים רבים ושונים  שמשפיעים על התלמיד באופן אובייקטיבי ו/או סובייקטיבי; ביניהם:

יכולות  תורשתיות, השפעת הסביבה והמשפחה, אופיו של הילד התנהגותו, הדימוי העצמי והחברתי, מידת הטיפוח של מיומנויות היסוד, ליקויי למידה וקשיים נוספים.

במשך שנים רבות פגשתי תלמידים שהתקשו לרכוש את הקריאה מסיבות שונות,  בשלבים הראשונים של התהליך או בשלבים היותר מתקדמים. במאמר זה אני מתייחסת לתלמידים שעיקר הקושי שלהם היה בלימוד סימני הניקוד, שלהם מיועד לעזור הספר שבנדון.

סימני הניקוד מייצגים את התנועות השונות. תלמידים רבים מתבלבלים בסימנים, במיקומם ובתנועות אותם הם מיצגים; כתוצאה מכך קריאתם שגויה ומבולבלת והם אינם תופסים את משמעותם של המילה, המשפט או הקטע. הדבר מביא באופן ישיר לתסכול ואכזבה ובהמשך הזמן להתנגדות לקריאה וכתיבה בפרט וללמידה בכלל.

כמורה לילדים שהתקשו בשלבים שונים של רכישת הקריאה חיפשתי במשך שנות עבודתי עזרים או "תומכי זיכרון"  שיעזרו לתלמיד לזכור את סימני הניקוד ואת התנועות שהם מיצגים. בחרתי ב"תומכי זיכרון"  (דימויים), שבכל אחד מהם נכללו 3שלושת המאפיינים העיקריים של סימן הניקוד:

1. צורתו של סימן הניקוד.

2. אופן הגיית התנועה שאותה מייצג סימן הניקוד.

3. מיקומו במרחב של סימן הניקוד  ביחס לאות.

למשל, בספר שלי: תומך הזיכרון של החיריק הוא ה"העיגול": העיגול דומה בצורתו לחיריק, הוא נמצא למטה מתחת רגליה של האות אלף (בסיפור) והמילה עיגול מתחילה בהברה עי שנשמעת כמו התנועה: אי (במבטא לא גרוני).

את "תומכי הזיכרון " השונים שילבתי בסיפור עלילתי אחד ששמו "מי מצא את אוצר האותיות?" .

עלילת הסיפור מהווה מסגרת שמקשרת בין כל הדימויים ובכך מחזקת ועוזרת לתלמיד לזכור אותם ולהפנימם. קל יותר ליזכור סיפור שלם מאשר פרטים בודדים.

בכדי להקל על הילדים (ומבלי להתייחס לתנועות ארוכות או קצרות שבשפת היום יום איננו מקפידים על הגייתן), צמצמתי את מספר הדימויים: כל שני סימני ניקוד שנשמעים אותו הדבר מיוצגים ע"י דימוי "תומך זיכרון" אחד. כלהלן:

קמץ ופתח מיוצגים ע"י ערדליים.

חולם מלא וחולם חסר מיוצגים ע"י אור.

חיריק מלא וחיריק חסר מיוצגים ע"י עיגול.

שורוק וקובוץ מיוצגים ע"י עוגיה.

צירה וסגול מיוצגים ע"י עיניים. 

העיצורים מיוצגים ע"י האותיות יחפות.

מבנה הספר:

סיפור העלילה:

אותיות הא' ב' שהן תלמידות כיתה א', יוצאות למסע חיפושים אחרי מטמון שנקרא:  "אוצר האותיות". הסיפור עוקב אחרי הרפתקאותיהן של האותיות בעת החיפושים, כאשר בכל פרק נלמדת תנועה חדשה נוספת.

בתחילת הספר קיים דף הסבר למי שמלמד את הילד, ההורה או המורה. 

בכל פרק שבו נלמדת תנועה מסוימת  מופיע איור שמטרתו לחזק את הקשר שבין "תומך הזיכרון" לבין תנועת הניקוד.

בסופו של כל פרק מוגש דף עזר (להורה ולילד), לשינון וחיזוק התנועה שנלמדה.

לספר מצורפים כרטיסים של האיורים וכן סימניה שמורכבת מכל "תומכי הזיכרון", שאותה ניתן להניח בצורה אופקית בראש כל דף ע"מ שהילד יוכל להשתמש בה בעת הקריאה, כעזר ל"פענוח" סימני הניקוד שמופיעים בסיפור.

האות אלף שהיא האות הראשונה, מכונה בסיפור "האחות הבכורה"; היא נבחרה לתפקיד הראשי בגלל סיבה חשובה ביותר: כאשר האות אלף  מנוקדת בכל אחד מסימני הניקוד היא נשמעת בדיוק כמו התנועה המסוימת שאותה מייצג אותו סימן ניקוד.

א + ע (ערדליים) נשמעים א

א ו- עי (עיגול) נקראים כמו אי

או + או (אור) נשמעים כמו או

או + ע (עוגיה) נשמעים כמן או

א+ ע (עיניים) נשמעים כמו א

ולכן בסיפורנו, כאשר האותיות מבקשות לקבל את מה שקבלה אלף, הן מקבלות את סימן הניקוד שהיא קיבלה וההברה שמתקבלת נשמעת כמוה.    

להלן הערות דידאקטיות:

פרק ראשון:

נושאו: שמות האותיות.

א. בסיפור מואנשות האותיות , הן מתנהגות כמו ילדים , ולכן יש להן שם פרטי שהוא שם האות.

• א. ישנם ילדים שמבלבלים בין שם האות לצליל שלה. ולכן חשוב לחזור ולהזכיר שלכל אות יש גם שם , אבל כשקוראים אותה היא נשמעת בהתאם לצליל שלה (העיצור) ולסימן הניקוד (תנועה).
• ב. הפרק הראשון מתאר את התחושות המאפיינות תלמידים בכיתה א. האותיות מייצגות את התלמיד שמתקשה ללמוד לקרוא , את תסכוליו ורגשותיו. בסופו של הפרק מחליטות האותיות, גיבורות סיפורנו , לצאת לחפש את האוצר בעידודה ועזרתה של המורה.

פרק שני:

נושאו: העיצורים. (הצליל של כל אות ב- א-ב)

"תומך הזיכרון" בסיפור: האותיות היחפות: אותיות ללא ניקוד. בסיפור הן נעצרות בשלולית קפואה והן בקושי יכולות להוציא הגה מפיהן. קשה להן לזוז מהמקום. וכאשר מנסים להגותן קשה להוציא אותן מהגרון.

בעמוד התרגול בסוף הפרק מתבקש התלמיד לבטא בקול את העיצורים. מומלץ להורה להגות ביחד עם הילד את הצלילים לאט ובאופן מוגזם: ב, ג, ד.

ההורה יניח את ידו על הצוואר שלו ויבקש מהילד לחוש בידו את צווארו שלו ולהתרכז במאמץ הגרוני הנדרש בעת הגיית העיצורים.

ההורה יהגה את העיצורים עם הילד וידגיש  עד כמה קשה הגייתם.

פרק שלישי:

נושאו: הכרות עם סימני הניקוד: פתח וקמץ.

"תומך הזיכרון" הוא: "ערדליים"; המילה ערדליים מתחילה בהברה  ע  (האות ע נשמעת דומה ל-א ולכן נבחרה מילה זו); חשוב שהורים לא יהגו את העין כאות גרונית אלא כמו א. זהו "תומך הזיכרון" הראשון (בסיפור שלנו), שמסמל תנועה בעזרת סימן ניקוד (קמץ ופתח). ולכן חשוב מאוד להדגיש לילד בזמן הקריאה שהתנועה מצטרפת לצליל הקיים.  אפשר להדגים בהתחלה ולאט: למשל: למד עם " אה"  נשמע כך: ל..(הפסקונת)....ע.    ההורה/מורה ידגיש בשלב זה:

   1. הערדליים נמצאות למטה, מתחת לרגלי האות .

   2. ערדליים עם עקב(קמץ) , ובלי עקב: (פתח) נשמעות אותו הדבר.

   3. ההגייה קלה לעומת הגיית העיצורים; אפשר לקשור את זה לסיפור:  "כמו שהיציאה מהמים הייתה קלה עם הערדליים כך גם ההגייה של ההברות עם הקמץ/פתח נעימה וקלה ונעשית בפה פתוח" .

 ההורה יבקש מהילד להמציא מילה שמתחילה בהברה קמוצה.פתוחה.

 ההורה ישמיע שתי מילים ויבקש מהילד להגיד איזו מילה מתחילה בהברה קמוצה. למשל: 'אבא' או 'דוד', 'שמש' או 'חלון'.

הילד יתבקש למצוא מילה שמתחילה בהברה קמוצה מבין שתי מילים שמתחילות באותה אות: 'רגל' או 'רן'.

 פרק רביעי:

 נושאו: הכרות עם סימני הניקוד: חולם וחולם חסר.

"תומך הזיכרון" הוא ה"אור". האור שנמצא למעלה. הוא נישא לפעמים מעל ה-וו ולפעמים הוא מופיע בלי ה-וו.

• 1. חשוב להדגיש שהאור נמצא למעלה. אפשר לעשות זאת ע"י הסבת תשומת הלב למנורה בתקרה, לשמש בשמים. ההורה יראה היכן נמצא ה"אור" אך לא ישתמש בכלל במילים: 'מנורה', 'שמש' וכו', כדי שהילדים לא יקראו לחולם שמש או מנורה.
• 2. ניתן גם להרים את היד למעלה ולחזק את תחושת המיקום בעזרת התנועה הפיזית של הגוף.

פרק חמישי:  

נושאו: הכרות עם סימני הניקוד: חיריק וחיריק מלא.

"תומך הזיכרון" הוא ה"עיגול". עיגול קטן שמונח למטה , מתחת רגליה של האלף, והיוד הקטנה מוצאת אותו, ומבקשת להיות תמיד בקרבתו. 1

• 1. חשוב להדגיש שה"עיגול" נמצא למטה, מתחת האות.
• 2. חשוב להדגיש בזמן השינון שההברה נשמעת אותו הדבר עם או בלי היוד.
• 3. בזמן השינון אפשר לבקש מהילד למצוא מילים שמתחילות באי, בי, וכ"ו

פרק שישי:

נושאו: הכרות עם סימני הניקוד: שורוק וקובוץ.

"תומך הזיכרון" היא העוגייה/ עוגיות.

• 1. ההורה/מורה ידגיש את אזור הבטן במגע יד קל. ישנה חשיבות רבה למיקום השורוק שכן ילדים רבים מתבלבלים בין החולם והשורוק ויש חשיבות רבה להפנמת המיקום של ה"נקודה" יחסית לאות שאיתה הוא מופיע.
• 2. הקובוץ נשמע כמו השורוק ולכן ניתן להם אותו "תומך זיכרון": העוגייה/ות. חשוב מאוד להדגיש לתלמיד את המבנה של 3 נקודות הקובוץ: הן מסודרות בקו אלכסוני ישר. (זאת כדי לחזק את ההבדל בין סימן הסגול (3 נקודות), לבין סימן הקובוץ (3 נקודות!).
• 3. ילדים רבים מתבלבלים בין חולם לשורוק, קובוץ וסגול. ולכן חשוב מאוד לחזק את ההבחנה ע"י מתן תשומת לב מרבית לשוני ולהבדלים.

פרק שביעי:

נושאו: הכרות עם סימני הניקוד: צירה וסגול.

"תומך הזיכרון" הוא הדימוי עיניים. הצירה= עיניים והסגול= עיניים + פה.

• 1. ההורה/מורה ידגים את מבנה העיניים בפנים שלו ושל ילדו /תו וכן ע"ג האיור.
• 2. יש להתייחס ולהדגיש את ההבדל הצורני בין סגול וקובוץ בהקשר למבנה הנקודות. אפשר תמיד לבקש את הילד ל"כתוב " באוויר את הסימנים.

הערות כלליות:

ספר זה נועד לילדים שמכירים כבר את צלילי העיצורים ואת צורת האותיות ולילדי גן שעדיין אינם מכירים את כל האותיות, אבל יכולים ליהנות מסיפור העלילה.

את הסיפור מומלץ לקרוא בשלמותו בפעם הראשונה, לפחות פעם אחת, ללא הפסקות, והסברים ומבלי להתעכב על עמוד השינון. הסיפור השלם חשוב מאוד כמסגרת המקשרת בין הסימנים (תומכי הזיכרון) לבין עצמם, ובכך מקלה מאוד על זכירתן והפנמתן של התנועות. בהמשך ה'שיעורים' אפשר לספר את התוכן בע"פ ובקצרה ולהדגיש את האלמנטים החשובים לגבי כל סימן.

בכל שלב של תרגול יהגה/יקרא ההורה את התנועות ביחד עם הילד עד שהוא יפנים ויקרא בעצמו.

הבחירה בדימויים שמתחילים באות עין מאולצת ונעשתה תוך ויתור על דיוק השפה למען הדגשת התנועה מבחינה דידקטית. הרשיתי לעצמי להתפשר מפני שכיום, לצערנו, לא מבטאים את העין כראוי והיא נשמעת כמו אלף.

הדימויים נבחרו בעיקר בגלל האלמנט הצורני שלהם.

אני מלמדת את שמות סימני הניקוד אבל בזמן השינון מבקשת מהילד להגות אותם כמו התנועה אותה הם מייצגים, למשל: במקום "בוא נוסיף חולם לוו אני אומרת: בוא נוסיף 'או' לוו.

לסיום:

כאשר תלמיד מתקשה לקרוא נכון, הוא מעוות את המילים וקריאתו שגויה. כתוצאה הוא אינו מבין את משמעות המילים ומאבד את הבנת הנקרא חסרה. איכות הקריאה יורדת והרצון לקרוא נעלם. אם ילמדו ילדינו לקרוא קריאה נכונה ומדויקת תשתפר גם הבנתם, ישתפר קצב הקריאה בעקבות כך יגברו גם הישגיו הלימודיים של התלמיד והוא יוכל להתקדם בכל הנושאים הנלמדים. הדבר החשוב ביותר הוא שהערכתו האישית ודימויו החברתי ישתפרו ואיתם גם מצב רוחו והתנהגותו.  

בהצלחה !